מכורה

הפעם הראשונה שגיליתי שאני חולה באהבה עצמית הייתה בכיתה ה' - בית הספר היסודי א.ד. גורדון ברחוב וולפסון בפתח תקווה. הייתי ילדה דיי סטנדרטית, מתולתלת, חמודה, שעמוק בתוך תוכה רצתה להיות כוכבת, עד היום אותה ילדה עדין מנסה.

הצטרפתי למקהלת בית הספר - זרקו אותי משם אחרי שבועים טענו בחוצפה שאני זייפנית.
הייתי נציגת ועדת קישוט אך בשל אילוצי תקציב העדפתי לפנות את מקומי, הרי אי אפשר באמת לבנות משהו רציני עם תקציב אפסי.
ואז הגיעה התוכנית דאגרסי - ואני החלטתי להרים הפקה גרנדיוזית בכיכובי.
הכוכבת הראשית של הסדרה הייתה סטפאני, ריץ ביצ' בלונדינית אהודה, כמה כיף היה לעלות על הטריבונות ולשחק אותה בלונדינית מהממת, אירוני שעשור אחרי תמונות מהסדרה עוררו בי חלחלה, יאללה איזה כוכבת עקומה- מה זה הביגוד חסר הטעם הזה, אם הייתי מבקרת אופנה באותה תקופה היא לא היתה עוברת את מכסת הדרקונים.

בחטיבת הבינים כבר ניצני נשיות התגלו לי מבעד למראה, ועל אף שירי הדכאון שכתבתי בכל פינה - התחלתי לאהוב את עצמי במידה די רבה. בנים חמודים התחילו להתסכל עלי בחיבה, מה הפלא החזה שלי צמח הכי מהר מכל השכבה (רק שנשאר בדיוק במידה בה נעצרה הגדילה - אי שם בכיתה ט').

בתיכון בכלל הפכתי לסנובית יהירה, זה מה קורה שאת מתהדרת בגזרה חטובה ופרצוף לא רע.
שם בערך החלה גם האובססיה שלי באשר למראה שלי. החיבה ההסטרית לרזון תוך הרעבה עצמית לא פשוטה. ביקורים בבתי חולים, אינפוזיות ושידולי תזונה נכונה. למזלי האמא המהממת שלי לקחה אותי לסדנת שמירה על המשקל ושם התחלתי לספור, כן חברים מגיל 16 אני סופרת, מידי פעם אני נופלת, אבל משתדלת לספור הכל.

לספור את הסוכרזית שאני מכניסה לקפה, לספור את פרוסות הלחם שאני אוכלת ולבכות על כל רוגלאך שאני בולעת בהחבא.

כשהתגייסתי לצהל פרקתי כל עול, בשרשרת החיול עברתי במעט את רף המשקל, לאחר כמעט שנתים ניצבתי עם עודפים של 18 קילוגרמים, רציתי למות - לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה, התאווה שלי לאופנה כמעט נעלמה - הרי לא ממש נעים להתלבש שאת נראית כמו פרה. ואז התחלת לעבוד על עצמי.

מאז אני עשור שלם סופרת - כל דבר שנכנס לי לפה - מידי פעם כאמור אני מועדת, נאבקת בקילוגרמים אחרונים, ומנסה לומר לא לפיתויים.

בשנה האחרונה האובססיה סביב המראה שלי הפכה לאמיתית, הספירה הפכה להיות כפיתית וההתמכרות לבריאות רק גוברת ועולה. העדכונים היומים, האימונים שומרים עלי לאהוב את מי שאני. שיר הרזה.,

אז התמכרתי לפעילות גופנית, מתאמנת 6 פעמים בשבוע, מגוונת עם ספיננג, פילטיס, ריצה ואימונים אישים. התמכרתי לשרירים האלכסונים, התמכרתי לבריאות. ובדיעבד עדיף להתמכר לדברים טובים מלהכנס למעגל הסמים, אלכוהול או ענן סיגריות אין סופי.

אז זו השריטה שלי, אחת מיני רבות, בסוף תכירו את כולם

החברים של שיר

ראה את חבריך וראה מי אתה - יש משפט כזה אם אני לא טועה,

אז כמו שהבטחתי על מנת שתיכנסו לפינת החמד שלי - ותלמדו להכיר את הצדדים הטובים והרעים שלי תאלצו להכיר ראשית מי הם החברים שלי, מה גם שיהיה לי אחרי פוסט זה קל יותר לשתף חוויות לשתדעו על מי אני מדברת.

במהלך השנים למדתי שיש כמה סוגים של חברים, הסוג הפשוט נקראים לפי מילון שיר רוטמן: החברים האמיתים, למשוואה הזו אפשר להכניס את החברים מבית הספר היסודי, חטיבת הביינים והתיכון, חברים מהצבא ומתנועת הנוער וכן חברים מהפקולטה.

הסוג השני של החברים הם חברים נרכשים, קרי, חברים שהכרת במקומות עבודה, במקומות בילוי וכאלה שבעלי סטטוס אישי דומה לשלך.

אני אתחיל בלמנות את החברים האמיתים שלי כהגדרתם במילון רוטמן:

אפרת

את אפרת הכרתי עוד מימי התיכון העליזים עת היינו בנות שש עשרה אביבים (בפירוש נכנסת לקטגוריה חברי אמת שתמיד היו שם), היא היתה שכבה מתחתי עם שיער גולש עד המותנים. נקודת חיבור ראשונה המחששה - אפרת היתה המגניבה מבינינו והציתה סגריות לרוב בעוד אני כל מה שחיפשתי היה בחורים רזים עם בלונד מקורזל, נקודת חיבור שניה התרחשה בשלהי שנת 95 כאשר שתי עלמות החן הפקירו את גופן לפיסינג מרשים בטבור - מה שנקרא היינו חלוצות הדור (מוכרחה לציין שאפרת היתה ראשונה בהפרש של יומים).

שנים חלפו עד לפגישתנו המחודשת ליד לוח המודעות בחוג לתקשורת. האהבה לאופנה, צבעוניות ומסיבות הידקה את הקשר. לימים - אפרת הצמידה שם משפחה נוסף וגם חבקה ילד משגע, ואני כחברה טובה משקיפה מהצד על ההרמוניה הרמת אביבית ומכניסה קצת פלפל של רווקות וזוהר.

ענת

היא זו שלימדה אותי לעשן את הסיגריה הראשונה במהלך קורס מדניות. איתה הלכתי לראשונה לאורנה ואלה, היא סיפרה לי מה זה סקס כשעוד הסמקתי במהלך התיאורים. היא זו שעשתה את הקישור והכניסה אותי לעולם הדיגיטלי, ובעצם יש לה חלק מאד גדול לכל הדברים שהגעתי אליהם עד היום. ענת שלי התחתנה לפני שלוש שנים והספיקה להביא 2 ילדים מתוקים - לצערי כשיש לך יותר מילד אחד אבק הכוכבים של רווקות תל אביביות לא כזה זוהר והמרחק והאילוצים גורמים לנו להיפגש לעיתים רחוקות למדי.

היה נכון להכניס פה עוד שלל רב של חברות נוספות, אבל לשם ההגינות החלטתי להכניס רק את אלו שיש להם את עיקר המשקל בהגדרת הזהות האישית שלי.

כשחברים טובים שלך יוצאים ממעגל הרווקות אתה נוטה להסתכל סביב ולחפש מוקדי משיכה אחרים, אנשים שתוכל לצאת ולבלות איתם, לפקוד ברים רועשים, לצאת למסיבות נועזות, לחוות קצת תרבות וכמובן לשוחח על נושאים ברומו של עולם כמו קניות, בחורים וסקס ולא רק על הריונות, חיתולים ושינים שצומחות בשעות הזויות של הלילה.

החברים הנרכשים שלך הם חברים שאתה אוסף מכל מיני נקודות בחיים,

את ליאת אספתי בפגישת עבודה שגרתית, ישבנו 4 קודקודים מול שולחן מרובע, שני העמיתים שלנו התגלגלו בשיחות על הילדים והמשפחה ואנחנו כאמור ניתבנו את השיחה לכיוון חשוב עוד יותר - אופנה. היה זה יותר מטבעי למצוא את אותה ליאת בחנות האופנה האהובה עלי - ומשם הדרך לחברות היתה מאד קצרה.

היום ליאתי חובקת אהבה חדשה ותיקה בת 5 חודשים - הסבירות שהסטטוס שלה ישתנה והיא תעבור לסוג הראשון של החברים מאד קרוב.

מיכל היתה כוכבת אינטרנט טרם הכרותנו, צפיתי בה לראשונה בעודה משדרת ברצף בתוכנית דיגיטלית עשירת צופים, לאחר מכן ראיתי אותה מדלגת במסדרונות בעבודה, ולאחר כמה שבועות שראיתי שהטעם שלה בבגדים אנין כשלי החלטתי להיות חברה שלה. בנחישות שמייצגת אותי הצגתי בפניה עובדה - ומאז אנחנו חברות (יש מצב שהיא תכנס בי עכשיו - תזהרי אני יודעת כמה נעלים יש לך בארון)

קרן בכלל היתה חברה טובה של תמר, שהייתה חברה טובה שלי במקום העבודה הקודם שלי. אני כנראה בגלל האופי ההרסני שלי או בשל הרצון להתחבב על כולם, התחבבתי על קרן - יש אומרים יותר מידי, ומאז אנחנו חברות. יש כאלה שלא ממש יאשרו את זה שאנחנו חברות כי בעיקר אנחנו צווחות אחת על השניה, היא צועקת עלי שבוקר ומה אני מתקשרת, אני צועקת עליה שלמה היא לא מזמינה לארוחות ערב ולמה היא לא עונה. היא אומרת שאני צריכה לטפל בעצמי ושאנשי מקצוע יכולים לעשות עלי עבודה טובה. היא טוענת שאני צריכה לתת לבחורים צאנס ולנסות גם שהבטן אומרת שלא. היא בעצם סוג של הגיון שבמקום לדבר הוא צורח.

טליה יכולה להכנס לסוג החברויות הראשון רק שהיא און ואוף, און בחיים שלה אוף בחיים שלי. ולכן אני מכניסה אותה לפה.

את טליה הכרתי לראשונה במכינה, שיפרנו קצת בגרויות על מנת שהמכללה למנהל תעשה טובה ותקבל אותנו. טליה מאז ומעולם היתה הבחורה מהודו עם השרוולים, מדברת על אהבת המולדת, ציונות, מיחזור וסביבה. היא לא מבינה שאצלי אם זה לא מגיע על עקב או ארוז שלא באריזה מתקלה לא יווצר חיבור ואין מה לדבר על המשכיות או אהבה.

עם ליאור התמודדתי למשרה נחשקת, היינו קבוצה של 15 איש שכל אחד ניסה להציג את כשרונו ולזכות במשרה, בשיחה 1 על 1 עם המראיינים אמרתי להם שהוא לא מתאים, שהוא לא נראה לי אמין במיוחד. שבועים אח"כ נפגשנו בשיחות שכר ובחתימת חוזה עבודה, מפתיע רק ליאור ואני זכינו להכנס למחלקה. ליאור הוא החבר גבר האמיתי היחיד שיש לי, כזה טהור ואמיתי ממש לא גבר סתמי שפוגשים כך ברחוב.

יש עוד רבים וטובים שלא יסלחו לי אם אתחיל למלא ספר עב קרס בעלילותים, אז: ענבר, אסף, מאור, עדי,תמר, זהר, אפרת, דנה, טל, גיא, ערן, לימור, ובראשי תיבות: א, ב, ג,י,כ,ש,פ,ט אוהבת את כולכם ואת החוויות האישיות איתכם אכתוב בעילום שם .

שיר רוטמן בונה מותג

כבר הרבה זמן אני אומרת לעצמי - את חייבת לחזור לכתוב, בראשי אני מדמיינת את הרגע בו אני יושבת ונשאבת למסע הכתיבה, מערבולת של טירוף חושים ואקסטזה בלתי שגרתית עוטפת אותי ואני נסחפת במעמקי הדמיון וגולשת הרחק הרחק, ואז הסטירה היומית השוטפת מגיעה - ומה לעשות יש אטרף שנקרא עבודה ואני שוכחת, שוכחת...

מי היא שיר רוטמן, ממתי היא החלה לדבר על עצמה בגוף שלישי ואת מי היא בכלל מעניינת ?

לפני שנה וחצי פנו אלי מחברת הפקות עם הצעה לא שגרתית ובהחלט מעניינת - שיר הם אמרו, אנחנו רוצים לצלם תוכנית דוקומונטרית בכיכובך - הוחמאתי חייכתי והתחלתי להתקיף בשאלות. נפגשנו בבית קפה במרכז העיר, התישבתי ומיד צמד העורכים הסתערו עלי בשאלות: בת כמה אני, מהם הרגלי היציאה שלי, מתי היה הקשר האחרון שלי, האם יש לי בעיה להצטלם - רגע חכו רגע לא כל כך מהר אמרתי בחיוך. השיחה קלחה והם דרשו להציב מצלמות בביתי, ביקשו שאתחבר לאתרי היכרויות, שאצא לדייטים מצולמים ולמעשה אכנס למרתון דייטים עם גברברי גוש דן. התחלתי לפרק לגורמים את מה שהם בעצם אומרים לי:

1- לא הולך להיות לי חיים בחצי שנה הקרובה

2- הם באמת ובתמים ישמחו שאמצא אהבה - וכמה טוב אם את אותו רגע ניתן יהיה לתעד

3- חיפוש הפרטנר הזה הולך לגזול לי המון זמן מהחיים

4- הם לא ממש מתכוונים לשלם לי מאחר ואת הפורמט טרם הצליחו למכור

אולי בנקודה הזו הפנמתי שאם מישהו חשב לתת לי לככב בדוקו בתפקיד ראשי ולבד - כנראה שהצלחתי לבנות מותג שנקרא שיר רוטמן :)

בזירה הזו אני מתכוונת לספר את הסיפור שלי, מעין דוקו ערוך,

מה יהיה פה - המון אהבה עצמית, אופנה וסיפורים אישיים

בפוסט הבא תכירו את החברים שלי :)