Blog

יום שני, 25 באפריל 2011

יומן מסע - פרק 1

מתי בדיוק נפלה ההכרעה שאני אורזת את הפקלעות ועולה על טיסה אחרי האהבה שלי, אממ, קשה לי בדיוק להצביע על הרגע המדויק הזה, אני מניחה שכחודש וחצי לאחר שהתחלנו לצאת הבנתי שכנראה מימוש האהבה שלנו והמשפחתיות שלנו תהה בצד אחר של העולם, בהיבט ראשוני הוא הרי הכי ישראלי שיש, מנגב חומוס, רוקד לצלילי משינה, נהנה לטייל עם כפכפי אצבע במרכז תל אביב ומלא גאוות צנחנים וזכרונות של צבא. אבל היו שם סדקים בכל הישראליות הזו, בפתיחות ובאהבה לטבע, אין מה לעשות כשאתה לא חי בקרנבל הזה שנקרא ישראל למעלה מעשר שנים אתה מגלה חוסר סבלנות לשגרה הישראלית היומיומית הנורמלית, כשקלטתי שהכל מעצבן אותו גם מה שאנחנו קוראים לו בירוקרטיה - חייכתי מתחת לשפה ואמרתי בקול רם - רבעון אני לא נותנת לך. / תכלס צדקתי...
אחרי חוויה מענינת במדינת עולם שלישי החליט אהובי לשוב לזרועותי המפנקות, החלטנו יחד לצאת למסע - מה שנותר היה לבצע החלטה בנוגע למיקום ולזמן. חודשים לקח לנו להחליט, קודם היה זה מאמי שהחליט שרוצה לשוב הביתה - צפון אמריקה, לאחר מכן היתה זו אני שהיתה צריכה לעשות חושבים עם עצמה ולאשר את כל הגחמה הזו של החצי השני שלה, במהלך הימים האלה שחשבתי לאן הולך ליבי שוחחתי רבות עם אמא שלי, דיברתי אליה והיא השיבה לי, דמיינתי את התשובות שלה, היא אמרה לי "בית זה איפה שהלב, אם יש לך מישהו לחזור אליו אחרי יום עבודה, אם את מתעוררת כל בוקר למגע של חיבוק אוהב, אם את קמה תוך כדי שינה כדי להביא לאהובך מים - שם זה הבית שלך" - אחרי תשובה כזו לא היה לי ספק !
ופה התחיל יומן מסע קנדה !!!
מאמי התחיל לחפש עבודה בקדחנות, רק מה זה בדיוק החזיק שבועים - בהם הספיק לחתום על חוזה עבודה,  סגרנו דירה ואופס...שלושה שבועות לאחר מכן אנחנו נוסעים לשדה התעופה - מאז סופרת כבר 51 יום. 
אומנם לונדון לא מחכה לי, אבל טורונטו כן, או לפחות נשמה אחת מחכה לי שם ומשאירה חצי ארון ריק לציוד שלי (זהו שאין סיכוי שהחצי הזה יספיק עבורי:)) 
נותרו חודשים וכל כך הרבה דברים לארגן
רשימות, תעודות, אריזות, חוויות, חברים, מסיבות, וואוו
תכלס אני לא יודעת מאיפה להתחיל...
אני מבולבלת
אני נסערת 
אני רגישה / עצבנית וכל מה שאתם יכולים לחשוב על בחורה עם אופי של פולניה

יומן מסע שלי לקנדה 
או אולי שירשור חיפשה עיר ובסוף היא מצאה 
השאלה אם טורונטו תעמוד בקצב של המשוגעת - אלוהים יודע, אבל אני אהיה פה בשביל לספר




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה