זר לא יבין, אבל אני אנסה להמחיש לכם את מה שעובר בתוכי בתקופה האחרונה בצורה הכי פשוטה והכי יצרית שיש - סבלתם פעם מעצירות - אז ככה מתחיל היום הסיפור שלי.
אנחנו תמיד ממעיטים בערך של המונח חרא - אבל מסתבר שהוא מלווה אותנו בכל צעד וצעד, זה רודף אותנו בחיי היומיום, אנחנו משתמשים בו כביטוי לקושי בחיים, אנחנו נותנים אנחת רווחה כשאנחנו מסיימים ובעיקר המונח הזה עושה אותנו חייכינים יותר, מסתובבים סביבנו המון אנשי חרא, אנחנו אוכלים אוכל חרא, ועוטפים אותנו החיים בהרבה רגעי חרא - אז תכלס למה אתם עושים פרצוף כשמישהו אומר חרא בקול רם...
מאז שאני זוכרת את עצמי היתה לי בעיה עם מקומות חדשים - תקראו לזה קיבה רגיזה, תקראו לזה קשיי הסתגלות, אך כל פעם שאני נוסעת לטיול, או אפילו באמצע יום עבודה אני נכנסת לפקק - ולא מתכוונת לפקקי תנועה, לעיתים באמצע יום עבודה כשהלחץ קשה אני בורחת לי לביתי הקט לחמש דקות ספורות, שאחריהן הכל נראה רגוע יותר, בחול זה קצת יותר בעיתי אני נוסעת לי לטייל, ופתאום אני מרגישה כמו באיזה אי תנועה - כלום לא יוצא וכלום לא נכנס והבטן מתנפחת.. התחושה הזו של הנפיחות והמועקה מתורגמת אצלי בחיים להמון מקומות - היום למשל או בחודש האחרון אני מרגישה כל כך תקועה.
וזה לא עוזר שאתם חברי אומרים לי - עוד חודש תחייכי על כל זה, אני מרגישה כאלו עומד לצידי שעון חול והוא זוחל וזוחל, אבל בדיוק ברגע שכל הגרגירים כמעט עוברים לצד השני - מישהו הופך את השעון והספירה מתחילה מחדש.
מה רע לך שואלים אותי
רע לי כי אין לי תאריך
רע לי כי מרגישה תקועה כי הדברים לא זזים כמו שאני רוצה
קשה לי כי אני בקושי מצליחה לנשום, אני מתעוררת בבהלה בלילה בשעות הזויות, אני מדמינת חיבוק, חולמת על נשיקה והולכת כל לילה לישון במיטה ריקה. יכול להיות שזה באמת רק חודשים - מה את מתרגשת, אבל, אחרי שקיבלת את התחושות האלה, אחרי שעוררת את כל מה שחשבת שאין לך, קשה, קשה לשים הכל בצד בהמתנה - אפילו אם ההמתנה היא רק לתקופה קצובה.
אז אם אני לא מחייכת - אני באמת עצובה
ואם אני לא מתקשרת - אני באמת עצובה
ואם אני לא מפרגנת או אם אני מרירה - זה רק בגלל שאני עצובה
יבוא יום, אני מבטיחה- אכתוב פוסט הכי מעודד בעולם, אני אכתוב שהפקק השתחרר ואני בדרך, בדרך לחיים החדשים שלי
טוב, יש לי באמת רק חודשים - מסיימת בחיוך, ההתחלה החדשה שלי מתקרבת בצעדי ענק
אוהבת
אנחנו תמיד ממעיטים בערך של המונח חרא - אבל מסתבר שהוא מלווה אותנו בכל צעד וצעד, זה רודף אותנו בחיי היומיום, אנחנו משתמשים בו כביטוי לקושי בחיים, אנחנו נותנים אנחת רווחה כשאנחנו מסיימים ובעיקר המונח הזה עושה אותנו חייכינים יותר, מסתובבים סביבנו המון אנשי חרא, אנחנו אוכלים אוכל חרא, ועוטפים אותנו החיים בהרבה רגעי חרא - אז תכלס למה אתם עושים פרצוף כשמישהו אומר חרא בקול רם...
מאז שאני זוכרת את עצמי היתה לי בעיה עם מקומות חדשים - תקראו לזה קיבה רגיזה, תקראו לזה קשיי הסתגלות, אך כל פעם שאני נוסעת לטיול, או אפילו באמצע יום עבודה אני נכנסת לפקק - ולא מתכוונת לפקקי תנועה, לעיתים באמצע יום עבודה כשהלחץ קשה אני בורחת לי לביתי הקט לחמש דקות ספורות, שאחריהן הכל נראה רגוע יותר, בחול זה קצת יותר בעיתי אני נוסעת לי לטייל, ופתאום אני מרגישה כמו באיזה אי תנועה - כלום לא יוצא וכלום לא נכנס והבטן מתנפחת.. התחושה הזו של הנפיחות והמועקה מתורגמת אצלי בחיים להמון מקומות - היום למשל או בחודש האחרון אני מרגישה כל כך תקועה.
וזה לא עוזר שאתם חברי אומרים לי - עוד חודש תחייכי על כל זה, אני מרגישה כאלו עומד לצידי שעון חול והוא זוחל וזוחל, אבל בדיוק ברגע שכל הגרגירים כמעט עוברים לצד השני - מישהו הופך את השעון והספירה מתחילה מחדש.
מה רע לך שואלים אותי
רע לי כי אין לי תאריך
רע לי כי מרגישה תקועה כי הדברים לא זזים כמו שאני רוצה
קשה לי כי אני בקושי מצליחה לנשום, אני מתעוררת בבהלה בלילה בשעות הזויות, אני מדמינת חיבוק, חולמת על נשיקה והולכת כל לילה לישון במיטה ריקה. יכול להיות שזה באמת רק חודשים - מה את מתרגשת, אבל, אחרי שקיבלת את התחושות האלה, אחרי שעוררת את כל מה שחשבת שאין לך, קשה, קשה לשים הכל בצד בהמתנה - אפילו אם ההמתנה היא רק לתקופה קצובה.
אז אם אני לא מחייכת - אני באמת עצובה
ואם אני לא מתקשרת - אני באמת עצובה
ואם אני לא מפרגנת או אם אני מרירה - זה רק בגלל שאני עצובה
יבוא יום, אני מבטיחה- אכתוב פוסט הכי מעודד בעולם, אני אכתוב שהפקק השתחרר ואני בדרך, בדרך לחיים החדשים שלי
טוב, יש לי באמת רק חודשים - מסיימת בחיוך, ההתחלה החדשה שלי מתקרבת בצעדי ענק
אוהבת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה