אתמול ישבתי בארוחת ערב אצל אחי הגדול, שיחקנו עם האחיינים השובבים, אכלנו ושתינו לשוכרה ולפתע התחלנו לעלות את זכרונות הילדות שלנו ומה המשמעות למונח משפחתיות מבחינתינו. הסיטואציה לשיחה כזו ביום המשפחה כנראה לא צפה במקרה - החסכים המשפחתיים שכל אחד מאחיי חש הוא כנראה מאד קרוב לחסך שלי וזה צף בעיקר ברגעים משפחתים כמו יום שכולו מסמן משפחה, אהבה, אחדות ולכידות .
לפני שנים לא היה באמת יום המשפחה - קראנו לו בשפה המקצועית והלא מקצועית יום האם. זכור לי במהומהם, זר פרחים לאמא, ברכה, חיבוק אוהב, שנים לאחר מכן, לאחר המהפכה הפמינסטית, הגברים כנראה חשו בתסכול קל וגרמו לנו הנשים לשנות את השם ולהפוך את זה ליום של משפחה.
אבל גם לאחר שהפכנו את זה, אחרי שאיבדתי גם את דמות האם וגם את דמות האב, אני יכולה לומר בקול רם לגברים פה -שאין מה לעשות, האמא היא עמוד הטווח של הבית - היא הגורם המלכד, המכנס והאוהב. אין כמו לחזור ולהתגונן בין זרועותיה של אמא אחרי יום לימודים קשה, אכזבה, מריבה וכו.
במשך החיים אנחנו לעיתים מקלים ראש באשה המופלאה הזו שנתנה לנו חיים, אנחנו צועקים עליה, כועסים עליה, מאשימים אותה ובעיקר מוציאים את זעמנו על אותה דמות שלא משנה מה אמורה לאהוב אותנו כפי שאנחנו. אז זה דווקא מאד חשוב לשמר את היום הזה כיום האם, יום בו אנו יכולים לבוא ולעטוף אותה בכל האהבה שלנו.
לצערי כבר חמש שנים אני לא חוגגת את היום הזה - כי אין דמות אימהית לחגוג עימה, אתמול מצאתי את עצמי, יושבת וקוראת סטטוסים, רואה לינקים לשירי הורות מגוונים, ואני נדחקת לצידי הקיר, מתעטפת בשמיכה חמימה ומתאפקת לא להזיל דמעה.
כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא, ואין בעולם ...כמו..של אמא..
אמא שלי
יום משפחה שמח :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה