יכול להיות שלפוסט הזה אני צריכה לחפש שם אחר, אימונים בשטח פתוח - או ריצה באוויר הצח - או עוד אלף ואחת רעיונות שיסמלו את מה שאני מרגישה כעת.
מצחיק, לפתיחה אני אשלח אתכם לפוסט אחר שלי שהעליתי אי שם בינואר האחרון - דוח פציעה.
התחלתי לרוץ בחדר כושר על מסילה לפני כשנתים, הכריחו אותי לרוץ, בהתחלה התנגדתי ואז התחלתי להתאהב - בעצמי תוך כדי הריצה, והמשכתי. במשך רבעון שלם רצתי רק על המסילה, התלבשתי במיטב המלבושים ועשיתי עינים לעוברים ושבים בחדר כושר, עשינו תחרויות שאף אחד לא ניצח, צחקנו אחכ על כוס קפה בקפיטריה, אבל הייתי דבוקה למסילה ולטלויזיה שהיתה מול עיני. ואז...בוקר אחד פגשתי אותו בפארק והתחלנו לרוץ, פתאום נאבקתי בקרירות של הבוקר, פתאום התחלתי לחייך, התבוננתי על אנשי תל אביב של הבוקר, על הכלבים, הציפורים - אנשי האופנים, אנשי העגלות, צחוק של בוקר ובעיקר אהבתי את האוויר.
מכון הכושר נשכח אי שם מאחור, ואני התאהבתי בגילויים החדשים, ריצות לכיוון השדות של כביש 6, ריצות על הים או סתם ריצות בשכונה, ריצה בדרך לארוחה וסתם ריצה בשדרה - ומידי פעם מעדתי ועשיתי גיחה למכון כושר - לעיתים תנאי מזג האוויר לא מאפשרים אחרת.
הבוקר, קמתי מאוחר, התפנקתי, ובשל כך החלטתי לעשות אימון פרטלק על המסילה - אולי נסחפתי עם הקצבים, יש מצב שהדופק קפץ למקומות שלא היה אמור להגיע אליהם - אבל...אימון זה אימון ורציתי להוציא את כל הכוח שיש בי. ושוב הרגשתי שאין לי אוויר, ושוב הרגשתי חנוקה - ושוב התבוננתי על הצג, הטלויזיה שמולי עשתה לי סחרחורת, המספרים קפצו לי ככה מבעד לעינים - והחלטתי להפסיק. מוזר, האם זה באמת המקום הסגור והמחניק, האם הרעיון הוא לרוץ רק באוויר הפתוח זה מה שנכון עבורי?
מודאגת כפולניה מסורה חזרתי לביתי, את הריצה הזו אשלים בשעות הערב באוויר הפתוח
למכון הכושר להבא אגיע רק לאימוני כוח שלי או של מתאמנים שלי - כנראה שאת הריצה שלי אני צריכה בחוץ - אישה של אוויר, אישה של שמחה, אישה של פריחה
בוקר נפלא לכולם !!
מצחיק, לפתיחה אני אשלח אתכם לפוסט אחר שלי שהעליתי אי שם בינואר האחרון - דוח פציעה.
התחלתי לרוץ בחדר כושר על מסילה לפני כשנתים, הכריחו אותי לרוץ, בהתחלה התנגדתי ואז התחלתי להתאהב - בעצמי תוך כדי הריצה, והמשכתי. במשך רבעון שלם רצתי רק על המסילה, התלבשתי במיטב המלבושים ועשיתי עינים לעוברים ושבים בחדר כושר, עשינו תחרויות שאף אחד לא ניצח, צחקנו אחכ על כוס קפה בקפיטריה, אבל הייתי דבוקה למסילה ולטלויזיה שהיתה מול עיני. ואז...בוקר אחד פגשתי אותו בפארק והתחלנו לרוץ, פתאום נאבקתי בקרירות של הבוקר, פתאום התחלתי לחייך, התבוננתי על אנשי תל אביב של הבוקר, על הכלבים, הציפורים - אנשי האופנים, אנשי העגלות, צחוק של בוקר ובעיקר אהבתי את האוויר.
מכון הכושר נשכח אי שם מאחור, ואני התאהבתי בגילויים החדשים, ריצות לכיוון השדות של כביש 6, ריצות על הים או סתם ריצות בשכונה, ריצה בדרך לארוחה וסתם ריצה בשדרה - ומידי פעם מעדתי ועשיתי גיחה למכון כושר - לעיתים תנאי מזג האוויר לא מאפשרים אחרת.
הבוקר, קמתי מאוחר, התפנקתי, ובשל כך החלטתי לעשות אימון פרטלק על המסילה - אולי נסחפתי עם הקצבים, יש מצב שהדופק קפץ למקומות שלא היה אמור להגיע אליהם - אבל...אימון זה אימון ורציתי להוציא את כל הכוח שיש בי. ושוב הרגשתי שאין לי אוויר, ושוב הרגשתי חנוקה - ושוב התבוננתי על הצג, הטלויזיה שמולי עשתה לי סחרחורת, המספרים קפצו לי ככה מבעד לעינים - והחלטתי להפסיק. מוזר, האם זה באמת המקום הסגור והמחניק, האם הרעיון הוא לרוץ רק באוויר הפתוח זה מה שנכון עבורי?
מודאגת כפולניה מסורה חזרתי לביתי, את הריצה הזו אשלים בשעות הערב באוויר הפתוח
למכון הכושר להבא אגיע רק לאימוני כוח שלי או של מתאמנים שלי - כנראה שאת הריצה שלי אני צריכה בחוץ - אישה של אוויר, אישה של שמחה, אישה של פריחה
בוקר נפלא לכולם !!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה