תיכנסי תזמיני - ממה את מפחדת...
שלום,
נעים מאד
אני שיר
שיר רוטמן - פריקית שליטה, לא מסוגלת לשחרר, לא מסתדרת עם חוסר וודאות, אוהבת תוכניות מובנות - אוהבת יעדים, אוהבת נצחונות ואוהבת בעיקר את הדרך.
בצבא עשיתי קורס מדניות - קורס שממנו לא ממש נהניתי, הייתי עסוקה בפחדים של עצמי - מה אני באמת חייבת לעמוד מול כיתה ולהסביר להם איך יורים מהנשק הזה, מה אני באמת חייבת לרוץ את מסלול המכשולים הזה. הכי נוח הסתדרתי בשקם, המקום היה רגוע וחייכני, הבחור מאחורי הדלפק עם העינים הכחולות מידי פעם היה זורק לי טעמי והכל שם היה נורא מתוק - אין ספק שאוכל מנחם - עד היום. כשרע לי אני תמיד שבה אל השוקולד - או כמו שאני אוהבת לקרוא לו -השחור העמוק הזה.
אז כל השבת האחרונה אני יושבת / שוכבת / נעה מצד אחד לשני ומגלגלת את הרעיון בראש - אבל מה אני מפחדת, אומרים שחג האביב הוא חג החירות - האם פה טמונה חירותי - האם הקבל באתר אינטרנט המסוים יעשה את ההבדל.
והלב שלי רועד, מפחד ומגעגועים, ומהלא נודע
מנסה לחשוב מה אמא היתה אומרת לי בזמנים כאלה - האם היתה ממליצה לי לשבור את הכלים ולברוח, או היתה אומרת לי להמתין בסבלנות לתורי - קשה לי החוסר וודאות הזו.
מסתבר שההורים שלנו חסרים לנו הכי הרבה בתקופת חגים, אני שונאת חגים כבר קרוב לחמש שנים, מנסה לברוח מהקרנבל הזה, שונאת ארוחות משפחתיות, בעיקר כי כואב לי, קשה לי לסעוד סביב השולחן ללא הנוכחות שלה. בשבוע האחרון אני מדליקה נרות נשמה - בעיקר בשביל להרגיש קרובה אלי, אני מנסה לשוחח איתה - לסעוד מולה ולחבק אותה
אולי האנרגיה שלה תתן לי את התשובה
והמשאלה הכי גדולה שלי לחג - אמא תני לי את היכולת לשחרר, לזרוק הכל ולא לדאוג למחר, כי כשאתה משוחרר מדאגות אתה פותח את עצמך ומאפשר לעצמך לגלות את עצמך מחדש
חג אביב שמח
שלום,
נעים מאד
אני שיר
שיר רוטמן - פריקית שליטה, לא מסוגלת לשחרר, לא מסתדרת עם חוסר וודאות, אוהבת תוכניות מובנות - אוהבת יעדים, אוהבת נצחונות ואוהבת בעיקר את הדרך.
בצבא עשיתי קורס מדניות - קורס שממנו לא ממש נהניתי, הייתי עסוקה בפחדים של עצמי - מה אני באמת חייבת לעמוד מול כיתה ולהסביר להם איך יורים מהנשק הזה, מה אני באמת חייבת לרוץ את מסלול המכשולים הזה. הכי נוח הסתדרתי בשקם, המקום היה רגוע וחייכני, הבחור מאחורי הדלפק עם העינים הכחולות מידי פעם היה זורק לי טעמי והכל שם היה נורא מתוק - אין ספק שאוכל מנחם - עד היום. כשרע לי אני תמיד שבה אל השוקולד - או כמו שאני אוהבת לקרוא לו -השחור העמוק הזה.
אז כל השבת האחרונה אני יושבת / שוכבת / נעה מצד אחד לשני ומגלגלת את הרעיון בראש - אבל מה אני מפחדת, אומרים שחג האביב הוא חג החירות - האם פה טמונה חירותי - האם הקבל באתר אינטרנט המסוים יעשה את ההבדל.
והלב שלי רועד, מפחד ומגעגועים, ומהלא נודע
מנסה לחשוב מה אמא היתה אומרת לי בזמנים כאלה - האם היתה ממליצה לי לשבור את הכלים ולברוח, או היתה אומרת לי להמתין בסבלנות לתורי - קשה לי החוסר וודאות הזו.
מסתבר שההורים שלנו חסרים לנו הכי הרבה בתקופת חגים, אני שונאת חגים כבר קרוב לחמש שנים, מנסה לברוח מהקרנבל הזה, שונאת ארוחות משפחתיות, בעיקר כי כואב לי, קשה לי לסעוד סביב השולחן ללא הנוכחות שלה. בשבוע האחרון אני מדליקה נרות נשמה - בעיקר בשביל להרגיש קרובה אלי, אני מנסה לשוחח איתה - לסעוד מולה ולחבק אותה
אולי האנרגיה שלה תתן לי את התשובה
והמשאלה הכי גדולה שלי לחג - אמא תני לי את היכולת לשחרר, לזרוק הכל ולא לדאוג למחר, כי כשאתה משוחרר מדאגות אתה פותח את עצמך ומאפשר לעצמך לגלות את עצמך מחדש
חג אביב שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה