אמרו לי אתמול שאני באנדם קיצוני שכל דבר שאני עושה בחיים אני עושה על הצד הקיצוני שלו. תכלס לא הרגשתי מעולם שזה ככה, אבל בדיעבד אולי יש צדק בדבר. כשהקפצתי את אחי הקטן אתמול לתחנת הרכבת שאלתי אותו אם נכון הדבר והוא השיב – ברור, כאילו דה.. אז יש מצב שאני קיצונית J
היומים האחרונים היו לי קשים במיוחד, כשאהבה הכי גדולה שלך אורזת מזוודה ומשאירה אותך כמה חודשים במולדת לבד, זה תהליך מאד קשה. אף אחד לא הכין אותי ליום הזה שזה קורה באמת, אני מאוהבת,אני אוהבת, אני מוכנה, מצאתי את האיש ואני נאלצת להפרד לתקופה קצובה מהבחור שעושה לי כל כך טוב. שעוזר לי לגלות את עצמי מחדש ולהוציא ממני את כל הטוב שחבוי עמוק בפנים ומתגונן מהסביבה.
אתמול הבטן קירקרה לי כשנזכרתי בו במהלך היום (מה שקרה די הרבה) ואיך שדמותו עולה בראשי הדמעות זולגות מעצמן כאילו יש להן חיים והן חייבות לממש את אשר מגיע להן – בחיאת תרגעו!!
במהלך הסידורים והארגונים פה בבית, מצאתי כמה חולצות שלו ששכח והתרפקתי עליהן, את המצעים שכמובן זקוקים לכביסה לא בא לי לכבס – עדין יכולה להריח את הריח של מאמי על הכריות, על הסדין...
מעולםלא חיכיתי שהחגים יסתימו במהירות כל כך, כל כך רוצה להכנס חזרה לשיגרה על מנת להצליח לעבור את התקופה הזו טוב יותר, עד שמאמי ישוב אלי.
אוהבת אותך
