Blog

יום שלישי, 22 בפברואר 2011

איך לא זכינו בתחרות סיפורי אהבה, או תחרויות אינטרנט המנוהלות באופן שהן צוחקות על הגולש


כל מי שמכיר אותי יודע שהעולם הוירטואלי אינו זר לי, רוב שעות היום אני נמצאת במרחב הבטוח והמפנק הזה, יש את אלו שעושים את זה בסתר בעבודה ויש את אלו כמותי שמאושרים שזו העבודה שלהם - אז כן, אין צורך לשאול, סביר להניח שאני און לין- אתם מוזמנים להציק, אם אני לא עונה לבטח אני מסננת. בתור אחת כזו הספקתי לראות המון פעילויות של מותגים ברשת, לרוב הפעילויות הייתי שותפה שקטה, הבטתי מהצד, חייכתי, התלהבתי, אבל לא ממש לקחתי צעד והשתתפתי. למעט אולי מקרים בודדים שהתחרות היתה קטנה ולא רצינית במיוחד.

לתחרות סיפורי אהבה הצטרפתי ממספר רב של סיבות

1- בן זוגי שהה בלגוס באותה תקופה והיינו אכולי געגועים

2- לראשונה בחיי אני אוהבת באמת ומצחיק שהאהבה הזו הגיעה אלי ברשת למרות כל ההתנגדויות, אז בהחלט רציתי לבשר את הבשורה לחברי הקרובים והרחוקים

3- הפרס היה באמת שווה - חופשה קסומה


אלו מכם שמכירים את הסיפור אני אשתדל לקצר

התחרות החלה בתחילת אוקטובר והיתה אמורה על פי התקנון להימשך עד 24 לדצמבר, בתקופה הזו קידמנו מאמי ואנוכי את הפעילות בצורה מאסיבית למדי, על פי החוקים הגולשים יכלו להצביע מידי יום ל-3 מועמדים שונים. הקידומים של התחרות ברשת היו עלובים למדי, באנרים מעטים בפייסבוק וזה הכל... מירוץ התחרות היה בשיאו, עדכנו את חברינו על הקיר בפייסבוק בתדירות יומית, חברים פרגנו לנו את הקירות שלהם, כל יום שחלף ראינו שאנו עולים בדירוג הזוגות האהודים, היינו בשמים מרוב התרגשות, ושמחנו כל כך שדצמבר הגיע - רק מה..פתאום מארגני התחרות החליטו ללא הודעה מראש להאריך את התחרות (נכון, היה סעיף בתקנון שמאשר להם את הפעולה הזו, אבל גם בתקנון הזה היו פירצות על ימין ועל שמאל).

המשכנו לקדם את התחרות

מנסיון אישי לא ראיתי אף אחד מהזוגות מקדם את התחרות כמותנו - איך אני יודעת אתם שואלים, פשוט מאד, חברי הטוב גוגל לא מצא תוצאות על אף אחד מהזוגות - והפכתי את הרשת תאמינו לי..

בינואר תודה לאל הסתיימה התחרות, אפילו קיבלנו מייל משמח ב- 19 לינואר שבישר על עליה לשלב הגמר - לא היו מאושרים מאיתנו, אפילו עדכנתי אתכם על הקיר.. שבוע לאחר מכן קיבלתי מייל מנדב הבחור שריכז את הפעילות הזו האומר שמנהל המותג חולה - קלטתם חולה, ולכן ההכרזה על הזוכים נדחית.

היום קמתי בבוקר וראיתי שזוג אחר קיבל את הפרס, יכול להיות שתגידו שאני ממורמרת על אי זכייתי - אבל אני בעיקר מאוכזבת מההתנהלות המבישה הזו מצד המותג שאני באמת מרגישה שעשה לי שירות מעולה ברמת מציאת בן זוג.

בחודש הזה עד לעדכון הזוכה המותג הספיק להעלים את האתר מהאוויר מה שעורר את חשדותי, נדב לא טרח להחזיר לי מיילים. שלחתי לו שלושה מיילים בבקשה לדעת מתי מכריזים על הזוכים - לאף אחד מהם כאמור לא קיבלתי תשובה.

מן הראוי היה כפי ששלחו מכתב עליה לגמר לשלוח מכתב תודה על ההשתתפות אבל לא ניצחתם את השלב הסופי - בסיטואציה כזו הייתי מקבלת את ההפסד בחיוך.


ואחרי שקיטרתי ואמרתי את אשר על ליבי, אני חייבת שוב לומר לחברים הרווקים מבינכם שכל פעם שואלים אותי אם יש לי חבר או חברה להכיר לכם, ואני רואה את הרצון האמיתי שלכם לזוגיות - זה בדיוק היה הרצון שלי. אל תפחדו להכנס לרשת, תעבדו בזה יותר ממה שאתם משקיעים בקריירה שלכם. תחשבו שזו ההשקעה הכי גדולה שלכם - מציאת פרטנר לחיים. בחלומות הכי מתוקים שלי לא חשבתי שאכיר את אהובי ברשת, אמרתי כמוכם לי זה לא יקרה, אבל ניסיתי, כנגד כל המחשבות שלי, כנגד כל מה שאני מאמינה בו, עשיתי הכל הפוך - וההפוך הזה גילה לי את מי שאני באמת.

אז למרות הכל ניצחתי ובגדול, עומד לצידי גבר איתן, חם, אמיתי, מצחיק, חכם ועוד עשרות קומפלימנטים שאני יכולה להרעיף עליו, ואני מתבוננת בו בגאווה, ואני מאושרת ואחרי הכל זה הפרס הכי גדול שאפשר לבקש, עזבו אתכם מחופשה חלומית, לא מתעשרים ביום ולא ביומים, אז נממן את החופש הזה מהכיס, אבל את האושר הזה של לקום איתו בבוקר מחובקת לא ניתן לכמת למזומן :)


בהצלחה לכולם

יום שבת, 5 בפברואר 2011

יום המשפחה שלי

אתמול ישבתי בארוחת ערב אצל אחי הגדול, שיחקנו עם האחיינים השובבים, אכלנו ושתינו לשוכרה ולפתע התחלנו לעלות את זכרונות הילדות שלנו ומה המשמעות למונח משפחתיות מבחינתינו. הסיטואציה לשיחה כזו ביום המשפחה כנראה לא צפה במקרה - החסכים המשפחתיים שכל אחד מאחיי חש הוא כנראה מאד קרוב לחסך שלי וזה צף בעיקר ברגעים משפחתים כמו יום שכולו מסמן משפחה, אהבה, אחדות ולכידות .
לפני שנים לא היה באמת יום המשפחה - קראנו לו בשפה המקצועית והלא מקצועית יום האם. זכור לי במהומהם, זר פרחים לאמא, ברכה, חיבוק אוהב, שנים לאחר מכן, לאחר המהפכה הפמינסטית, הגברים כנראה חשו בתסכול קל וגרמו לנו הנשים לשנות את השם ולהפוך את זה ליום של משפחה.
אבל גם לאחר שהפכנו את זה, אחרי שאיבדתי גם את דמות האם וגם את דמות האב, אני יכולה לומר בקול רם לגברים פה -שאין מה לעשות, האמא היא עמוד הטווח של הבית - היא הגורם המלכד, המכנס והאוהב. אין כמו לחזור ולהתגונן בין זרועותיה של אמא אחרי יום לימודים קשה, אכזבה, מריבה וכו.
במשך החיים אנחנו לעיתים מקלים ראש באשה המופלאה הזו שנתנה לנו חיים, אנחנו צועקים עליה, כועסים עליה, מאשימים אותה ובעיקר מוציאים את זעמנו על אותה דמות שלא משנה מה אמורה לאהוב אותנו כפי שאנחנו. אז זה דווקא מאד חשוב לשמר את היום הזה כיום האם, יום בו אנו יכולים לבוא ולעטוף אותה בכל האהבה שלנו.
לצערי כבר חמש שנים אני לא חוגגת את היום הזה - כי אין דמות אימהית לחגוג עימה, אתמול מצאתי את עצמי, יושבת וקוראת סטטוסים, רואה לינקים לשירי הורות מגוונים, ואני נדחקת לצידי הקיר, מתעטפת בשמיכה חמימה ומתאפקת לא להזיל דמעה.
כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא, ואין בעולם ...כמו..של אמא..

אמא שלי
יום משפחה שמח :)