אחרי כמעט חודשים בצפון אמריקה אני מרשה לעצמי לחבוש את מגבעת מבקר האופנה וקצת לתת ביקורת לכל מה שקורה פה מסביב. מעולם לא אמרתי שהבלוג שלי הוא בלוג אופנה, מעולם לא כתבתי על אסונות - אבל אסון כזה יהיה פשע לא לתעד.
החלום של כל אישה במאה העשרים ואחת או לפחות של אחת מיוחדת במיוחד, הוא ללכת לאיבוד בסטודיו מלא זוגות נעלים, עדיפות כאמור לזוגות משובחים של גימי ושל פראדה ועוד רבים ודומים להם.
אין שום דבר נחמד בתחבורה ציבורית, מסריח שם למטה, צפוף, לח ואתה רק רוצה לצאת החוצה לחופשי, אבל אולי בעצם יש דבר אחד נחמד ונעים בתחתית פה בעיר, אני מוצאת את עצמי מסתכלת סביב וקולטת את ההרכב האנושי שמייצר את העיר הזו למה שהיא באמת - קיבוץ גלויות. בשעות הבוקר המוקדמות אני רואה את האנשים יוצאים במרץ לעבודה, טיפה יותר מאוחר הסטודנטים נוסעים לאוניברסיטאות ולקראת אמצע היום אלו השעות של האנשים החופשים באמת - כמוני, אלו שלא מחוייבים למסגרות ועושים כל מה שטוב בעינהם.
אז בכל טווחי השעות האלו התחביב הגדול שלי הוא להסתכל על האנשים, לבחון אותם מבעד למשקפי השמש הענקים שלי ואף לתת להם נקודות. לצערי, למעלה מתשעים אחוז מהקהל פה בטורונטו לא יודע אופנה מה היא. הלבוש סטנדרטי מידי, אין אף נועזות בלבוש, גם ההתאמות הן בנאליות מידי - ברור שהחולצה הזו עשויה להתאים לחולצה הזו - אבל למה לא לצאת מהקופסה.
ויש גם את העלובות האלה שלכאורה מתלבשות מאד יפה למשרד, אבל הן שוכחות להעיף מבט רציני על הנעלים אותן הן נועלות. הנעלה לדעתי זה המפתח להופעה שלנו - הנעלה, טיפוח כף הרגל, ציפורנים מטופחות - זה א-ב!! בננות... כל הפוסט הזה נכתב בשל החלחלה שקיבלתי למראה הבחורה היפה וארוכת הרגלים שנעלה לרגליה נעלי עקב שכבר ידעו ימים טובים יותר, העקב היה חצי אכול, הצבע מתקלף והמראה הכולל שזה ייצר עבור אותה בחורה היה מראה של הזנחה.
נכון - נהוג לומר תסתכל בקנקן ופחות באריזה - אבל כמו שכולנו זוכרים - אין על פגישה ראשונה, לחיצת יד ורושם ראשוני, זה לא משנה איפה אתה עובד וכמה כסף אתה מביא בסוף החודש, יש מספיק אלטרנטיבות להזנחה פושעת.
בבקשה חברותי - נצלו את הדקות הללו להסתכל בארון הנעלים שלכם שימו בצד את הבלאי שדורש תיקון, זירקו את הזוגות שכבר אבד להן הפוטנציאל להיות ראויות לנעילה והעריצו את אותן זוגות שמשנות לכן את היום.
או שיהיה שבוע טוב בהנעלה ראויה
ואיזה כיף - הנעלים שלי הגיעו לקנדה !!! עוד שבוע אצלי בארון
החלום של כל אישה במאה העשרים ואחת או לפחות של אחת מיוחדת במיוחד, הוא ללכת לאיבוד בסטודיו מלא זוגות נעלים, עדיפות כאמור לזוגות משובחים של גימי ושל פראדה ועוד רבים ודומים להם.
אז בכל טווחי השעות האלו התחביב הגדול שלי הוא להסתכל על האנשים, לבחון אותם מבעד למשקפי השמש הענקים שלי ואף לתת להם נקודות. לצערי, למעלה מתשעים אחוז מהקהל פה בטורונטו לא יודע אופנה מה היא. הלבוש סטנדרטי מידי, אין אף נועזות בלבוש, גם ההתאמות הן בנאליות מידי - ברור שהחולצה הזו עשויה להתאים לחולצה הזו - אבל למה לא לצאת מהקופסה.
ויש גם את העלובות האלה שלכאורה מתלבשות מאד יפה למשרד, אבל הן שוכחות להעיף מבט רציני על הנעלים אותן הן נועלות. הנעלה לדעתי זה המפתח להופעה שלנו - הנעלה, טיפוח כף הרגל, ציפורנים מטופחות - זה א-ב!! בננות... כל הפוסט הזה נכתב בשל החלחלה שקיבלתי למראה הבחורה היפה וארוכת הרגלים שנעלה לרגליה נעלי עקב שכבר ידעו ימים טובים יותר, העקב היה חצי אכול, הצבע מתקלף והמראה הכולל שזה ייצר עבור אותה בחורה היה מראה של הזנחה.
נכון - נהוג לומר תסתכל בקנקן ופחות באריזה - אבל כמו שכולנו זוכרים - אין על פגישה ראשונה, לחיצת יד ורושם ראשוני, זה לא משנה איפה אתה עובד וכמה כסף אתה מביא בסוף החודש, יש מספיק אלטרנטיבות להזנחה פושעת.
בבקשה חברותי - נצלו את הדקות הללו להסתכל בארון הנעלים שלכם שימו בצד את הבלאי שדורש תיקון, זירקו את הזוגות שכבר אבד להן הפוטנציאל להיות ראויות לנעילה והעריצו את אותן זוגות שמשנות לכן את היום.
או שיהיה שבוע טוב בהנעלה ראויה
ואיזה כיף - הנעלים שלי הגיעו לקנדה !!! עוד שבוע אצלי בארון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה