לפני שמונה שנים, לכשסיימתי את התואר הראשון שלי סיננתי מתחת לשפה, אין מצב שאתם תראו אותי מגיעה שוב לקמפוס הזה, אז נכון למסדרונות המכללה למנהל לא הגעתי אבל לפתע פתאום נחתתי לתקופת בחינות בקמפוס שיאים. לכאורה בכל סיטואציה אחרת, הייתי נהנית ממנה, אבל עכשיו - בחיאת, מה בחינות עכשיו..
מסתבר שלהחזיק במשרה מלאה, מערכת יחסים מהצד השני של העולם, מסגרת קבועה של אימוני כושר שבועיים ולימודים - קיבינימט מה עשיתי לעצמי, זה לחלוטין לא פשוט - אפילו לא קצת.
חברה טובה שלי לימדה אותי פעם שאין מה לעשות החיים זה הימור, היא תמיד ניגשה למועדי א' תמיד אמרה שהיא לא מוכנה לבחינה ולרוב הייתי שומעת ממנה על מועד נוסף שהיא פשוט מוכרחה... אז בראשון האחרון ניגשתי לבחינת תורת הענף מתוך ידיעה שאני מגיעה לבדוק מה הולך להיות במועד ב.
התישבתי לי בבחינה, וקראתי לי את השאלות ומה שעבר לי בראש היה - למה אין פה ספסל שיהיה אפשרות לעשות עליו את התרגילים, פתאום השרירים התבלבלו לי, השמות של התרגילים, ההגדרות - הכל נהיה לי סלט ירקות בראש ולא מהסלטים הטעימים שחוויתי :)
כשאני חושבת על זה נגלית לעיני השיחה הראשונה שאיתי זיו עשה לנו טרם ההרשמה לקורס - בהתחלה זה היה נראה לי מגוחך, בחיאת כמה הוא יכול לחפור על: אינטנסיביות, לחץ, בחינות, חומר רב - היום אני יודעת שהיה הרבה אמת במילים שלו וגם לי שהספורט נעשה אצלי לדרך חיים, שגרה ואהבה גדולה אני מוצאת את עצמי, מתאמנת פחות, לומדת חלקית ונשאבת לשגרה.
ובאווירה זו שהאהבה הגדולה שלי שבה הביתה, אני מתפנה לעיסוק החשוב שלי - הלמידה, אין מה לעשות בשביל להצליח צריך להתאפס, צריך לשנן וכמובן להתאמן. אז עכשיו כשמאמי בבית, ואחרי שחוויתי מועדי א, זה הזמן לגשת למועדי ב ולהפציץ
שלכולנו תהיה תקופת בחינות מוצלחת
יום חמישי, 16 בדצמבר 2010
יום שבת, 4 בדצמבר 2010
לקום איתו
לפני שנה אם מישהו היה אומר לי שאני אמתין 86 יום בגעגוע אינסופי עבור אהבת חיי הייתי מנפנפת אותו לכל הרוחות - וזה ציטוט מאיך שאמא שלי היתה מגדירה את מערכות היחסים שלי עם גברים במהלך רוב שנות חיי. היום אני מוצאת את עצמי מתרגשת, הספירה צועדת בצעדי ענק ואני קרובה אל מאמי שלי יותר ממה שיכולתי לדמיין.
מסתבר שלהחזיק מערכת יחסים בשלט רחוק זה עסק לא פשוט הכל סובב סביב השיחה היומית, הסמס, המייל הארוך, הגעגוע והכמיהה להיות שוב יחד. געגוע שאוכל אותך מבפנים ויש רגעי שבר קטנים כאלה שאני פשוט נותנת לדמעות לרדת מעצמן והן יורדות להן בכל הכוח.
השם של הפוסט הזה הוא לקום איתו מאחר ואני חושבת שיש משמעות מאד עמוקה לקימה של אדם בבוקר, היותנו יצורים חיים מלאי תשוקה ורצון לאהבה, אין כמו לקום בבוקר בתנוחת כפית עם החצי השני שלך לצידך. ולכן אני בספירה לאחור
נותרו עוד שבועים
שמישהו יעזור לי להזיז את הזמן .....
הירשם ל-
תגובות (Atom)