לפני שנה אם מישהו היה אומר לי שאני אמתין 86 יום בגעגוע אינסופי עבור אהבת חיי הייתי מנפנפת אותו לכל הרוחות - וזה ציטוט מאיך שאמא שלי היתה מגדירה את מערכות היחסים שלי עם גברים במהלך רוב שנות חיי. היום אני מוצאת את עצמי מתרגשת, הספירה צועדת בצעדי ענק ואני קרובה אל מאמי שלי יותר ממה שיכולתי לדמיין.
מסתבר שלהחזיק מערכת יחסים בשלט רחוק זה עסק לא פשוט הכל סובב סביב השיחה היומית, הסמס, המייל הארוך, הגעגוע והכמיהה להיות שוב יחד. געגוע שאוכל אותך מבפנים ויש רגעי שבר קטנים כאלה שאני פשוט נותנת לדמעות לרדת מעצמן והן יורדות להן בכל הכוח.
השם של הפוסט הזה הוא לקום איתו מאחר ואני חושבת שיש משמעות מאד עמוקה לקימה של אדם בבוקר, היותנו יצורים חיים מלאי תשוקה ורצון לאהבה, אין כמו לקום בבוקר בתנוחת כפית עם החצי השני שלך לצידך. ולכן אני בספירה לאחור
נותרו עוד שבועים
שמישהו יעזור לי להזיז את הזמן .....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה