גבר עם חצאית

אני אתחיל בזכרון מלפני כמעט עשרים שנה.
כשאבא נפטר הייתי בת 13, כרעם ביום בהיר - אתה קם עם שני הורים ואתה הולך לישון עם הורה אחד. אבי היה איש עבודה, מקצוען אמיתי ואדם הגון וישר. בשנותיו האחרונות היה בבעלותו עסק שנתן שירות למעבדות שינים - יבוא ותיקון של כל מיני מכשירים מפלצתיים שעושים לנו את התותבות יפות יותר:). העסק הזה היה מבוסס על אדם אחד - אבא, וכשהוא כבר לא היה איתנו היה צריך לפרק את מה שנשאר, בגיל שלוש עשרה מצאתי את עצמי מתבוננת באמא, מפרקת עסק שצבר חובות של מאות אלפי שקלים, אמא היתה אלופה בהמון דברים, אבל בניהול חברות או בפירוקן לא היה לה מושג והיה לה זה שיעור ראשון. וכך מצאתי את עצמי שבוע לאחר השבעה מתלווה לאמא הנהדרת שלי בביקור הראשון מזה רבים בבנק פועלים.

עד היום אני זוכרת את הקומה השניה, המחלקה העסקית בנק פועלים בחיים עוזר בפתח תקווה, הייתי נוכחת בהמון שיחות, סגירות, חתימות, רק תגידו - אמא היתה מדברת איתי על כסף, וריביות, הנהנתי - ניסיתי אפילו ליעץ - אבל בעיקר הייתי מפוחדת - מה ילדה בת שלוש עשרה יכולה להבין. אם עד שאבא נפטר הייתי הבת של אבא, כשהוא הלך התמסרתי לאמא שלי, ובחברות כמו במשפחה שומרים על נאמנות בכל הכיוונים.

כל תקופת העשרה שלי גדלתי ללא דמות גבר בבית, אמא היתה הגבר בבית, היא עשתה הכל, בישלה, כיבסה, שילמה תשלומים, וכשמשהו היה מתקלקל היא היתה מזעיקה איש מקצוע. אני חושבת שבמהלך השנים ההתבוננות באשה המופלאה הזו גרמה לחלק מהמעלות שלה להדבק גם בי. היום לכל הדעות אני הגבר בבית - מבשלת אומנם לא, מכבסת מלא, וכשמשהו מתקלקל - זועקת לעזרה.
הרבה פעמים שואלים אותי, למה אני לבד - ואיך יכול להיות, וכל מיני שאלות מרגיזות כאלה. התשובות הן מגוונות ושונות, אבל הסיבה העיקרית לדעתי שאני לבד זה שאני יודעת הכי טוב להסתדר עם עצמי. מאז שאני מכירה את עצמי אני עובדת ומתפרנסת על מנת לא להיות זקוקה למשענת גבית שתעזור לי לשרוד, ולכן החיבור עם דמות גברית שכל רצונה לרצות את האישה מרתיעה אותי ואף מרחיקה אותי מהזיווג הזה. במהלך השנים הבנתי שיש לגבר בעיה להיות עם אישה חזקה, קשה לו להפנים שהיא לא חושבת שהוא בהכרח צריך להשאר, הוא מופתע שהיא מסתלקת לפני שהשמש זורחת, הוא מופתע שאינו מקבל הזמנות לדירתה, והוא עוד יותר מבואס שיש מצב שהתלוש משכורת שלה גבוה בהרבה משלו. ולא הוספתי מילה על זה שהיא גם נראית טוב - כי בחורה יפה אין מצב שיכולה להסתדר בעולם הקשה הזה ללא עזרה של עלם חן מהזן הגברי.

ברוב המקרים אני מקבלת את המציאות בהבנה, אבל לעיתים יש רגעים שאני פשוט מתקוממת. לאחרונה הגיעו למפתן דלתי מספר בעלי מקצוע, יש לטיפוסים האלה נטייה מוזרה לחשוב שיש מצב שאחרי שהם יבצעו את התיקונים בביתך הם גם יורשו להיכנס למיטתך. הראשון אמון היה על הצבע האפור בחדר השינה שלי, אז הוא עשה עבודה מצויינת, אבל מה לעזאזל גרם לו לחשוב שהוא יכול להציע לי לבוא איתו למסיבה באותו ערב - בחיאת!
הבחור השני הרכיב לי את המיטה בחדר השינה, גם הוא איש מקצועי ונחמד - הזמנתי אותו לקפה, הצעתי לו עוגיות - כמו שלימדו אותי לקבל אורחים. חצי שעה לאחר שיצא ממפתן דלתי קיבלתי את הסמס הבא: "היי, את פשוט סקסית הורסת" - מי נתן לכל בעל מקצוע שנכנס לדירתי להיכנס לי לספייס האישי ולנסות את מזלו. מה כל רווקה שמזמינה חשמלאי צריכה להיות מוטרדת באופן הזה.

אני שונאת אנשי מקצוע - היום היו אמורים להוביל לביתי את המראה החדשה שלי, התקשר המוביל, התחיל לדבר איתי על כסף אמרתי לו שאני צריכה להתייעץ עם בעל הסטודיו לעיצוב ממנו רכשתי את המראה, משום מה הוא החליט שאישרתי לו להגיע. שלח אלי 2 בחורים שונים שהתקשרו אלי ותיאמו מולי בימים ובשעות אחרות לחלוטין. חשב שאני מוכנה לשלם לו X לאחר שניתקתי את הטלפון לעובד שלו ואמרתי לו שלא יגיע אלי. מאיפה אתם שומעים...מאיפה...

אשכרה, בעל מקצוע כמו הגבר הממוצע לפעמים פשוט לא מקשיב.
למה אני מתכוונת שאני אומרת לא.
לא זה לא
לא אולי
לא כן
לא לא
לא זה פשוט לא.

אל תבוא, אל תשאר, אל תנשום, תן לי לנשום, תן לי אוויר

וזה היה פוסט קצר של למה טוב לי לבד