היום בבוקר קיבלתי שיחת טלפון לגמרי לא מפתיעה מהאחיינית הבכורה שלי, עלמה צעירה בת כמע שש חכמה להפליא, היא צעקה לי בטלפון - מזל טוב, מזל טוב ושאלה לגילי, היססתי במתן התשובה, כיחכחתי בגרוני, אמרתי לה שאני ממש זקנה - היא אמרה לי שאין סיכוי שאני זקנה ואז עזרתי אומץ ואמרתי לה שאני בת 34, היא השיבה את בכלל בכלל לא זקנה!! זה גרם לי לחייך, מצחיק איך שני עשורים קודם הגיל הזה היה כל כך זקן וחסר אפשרויות, ההורים שלנו ברובם היו באמצע החיים עם שלושה ילדים, משכנתא וכלב ולא חשבו לרגע לעשות משהו אחר לקום ולעזור, לעזוב ולהתחיל הכל מהתחלה.
לפני שנה אולי קצת יותר, אמרתי לחבר קרוב שיש שלושה דברים שאני רוצה להספיק בשנה הזו, הראשונה היתה למצוא אהבה, גדולה כזו וממלאת שמערפלת את החושים, מסחררת אותך מהיסוד וגורמת ליקום כאילו לעמוד ולעצור. הבקשה השניה היתה לכתוב ספר והשלישית לרוץ ריצת מרתון. אני שמחה לבשר שאת המטרה הכי חשובה והכי עוצמתית בבקשות האלה מימשתי, הספר עדין בהתהוות - כבר יש פרק ראשון והסיפורים רצים לי בראש כל דקה, המרתון גלש לו לתוך שלושים וארבע - כי מה לעשות להכיל כל כך הרבה בשנה אחת כנראה הגוף לא עומד בעומס שלא לומר הנפש.
אחת מברכות המזל טוב שקיבלתי על הקיר של הפייס (והן היו רבות) היתה: בכל יומולדת עומד לו אדם מול המראה ומספר לעצמו כל הישגיו ויודע כי הוא עשיר יותר. תהני מעושר רגשי זה (תודה עופר) - בהתאם לכתוב אני מישמת, אני מתבוננת בכל הטוב הזה שעבר עלי בשנה האחרונה, אני מברכת את הלימוד העצמי היתה זו שנה של התמודדויות, שנה של לימוד, שנה של שינויים, למדתי מקצוע חדש לחיים אותו אני מתכוונת לממש בניכר, למדתי לאהוב מקרוב ומרחוק, למדתי לתת מלא בעיקר מעצמי, גיליתי מי אוהב אותי באמת, הייתי סוכנת נדלן לחצי שנה - ומכרתי, החלטתי להתמכר לאהבה לממש את עצמי ולא לפחד - לא לפחד לגלות את הרגשות שלי באמת.
היום אני נועזת יותר, משתדלת לא לשמור דברים בבטן - אומרת את אשר על ליבי, מתחברת אל האוהבים אותי ומחייכת באמת ובתמים לסביבה.
ועדין בחמש שנים האחרונות לא משנה כמה אהבה אקבל מהסביבה שלי, חמש שנים חסרה לי שיחת הטלפון של הבוקר מאמא, אין על המזל טוב הזה בעולם - המכתבים הקטנים שלה, המתנות הקטנות, העוגות והחיוכים - אין על אמא בעולם, ורק מחסור באחת כזו גורם לי לרצות לקחת עלי את התפקיד ולהעביר את האהבה שלה הלאה.
גברת רוטמן מודל 34, מפוקחת יותר, חכמה יותר ומחויכת - תודה רבה לכולכם שעשיתם לי אחלה יום הולדת
וכמה מצחיק שהיום - ביום הולדת, סופרת עוד 34 ימים אחרונים בארץ
מקווה לראות כמה שיותר את כולכם.
לפני שנה אולי קצת יותר, אמרתי לחבר קרוב שיש שלושה דברים שאני רוצה להספיק בשנה הזו, הראשונה היתה למצוא אהבה, גדולה כזו וממלאת שמערפלת את החושים, מסחררת אותך מהיסוד וגורמת ליקום כאילו לעמוד ולעצור. הבקשה השניה היתה לכתוב ספר והשלישית לרוץ ריצת מרתון. אני שמחה לבשר שאת המטרה הכי חשובה והכי עוצמתית בבקשות האלה מימשתי, הספר עדין בהתהוות - כבר יש פרק ראשון והסיפורים רצים לי בראש כל דקה, המרתון גלש לו לתוך שלושים וארבע - כי מה לעשות להכיל כל כך הרבה בשנה אחת כנראה הגוף לא עומד בעומס שלא לומר הנפש.
אחת מברכות המזל טוב שקיבלתי על הקיר של הפייס (והן היו רבות) היתה: בכל יומולדת עומד לו אדם מול המראה ומספר לעצמו כל הישגיו ויודע כי הוא עשיר יותר. תהני מעושר רגשי זה (תודה עופר) - בהתאם לכתוב אני מישמת, אני מתבוננת בכל הטוב הזה שעבר עלי בשנה האחרונה, אני מברכת את הלימוד העצמי היתה זו שנה של התמודדויות, שנה של לימוד, שנה של שינויים, למדתי מקצוע חדש לחיים אותו אני מתכוונת לממש בניכר, למדתי לאהוב מקרוב ומרחוק, למדתי לתת מלא בעיקר מעצמי, גיליתי מי אוהב אותי באמת, הייתי סוכנת נדלן לחצי שנה - ומכרתי, החלטתי להתמכר לאהבה לממש את עצמי ולא לפחד - לא לפחד לגלות את הרגשות שלי באמת.
היום אני נועזת יותר, משתדלת לא לשמור דברים בבטן - אומרת את אשר על ליבי, מתחברת אל האוהבים אותי ומחייכת באמת ובתמים לסביבה.
ועדין בחמש שנים האחרונות לא משנה כמה אהבה אקבל מהסביבה שלי, חמש שנים חסרה לי שיחת הטלפון של הבוקר מאמא, אין על המזל טוב הזה בעולם - המכתבים הקטנים שלה, המתנות הקטנות, העוגות והחיוכים - אין על אמא בעולם, ורק מחסור באחת כזו גורם לי לרצות לקחת עלי את התפקיד ולהעביר את האהבה שלה הלאה.
גברת רוטמן מודל 34, מפוקחת יותר, חכמה יותר ומחויכת - תודה רבה לכולכם שעשיתם לי אחלה יום הולדת
וכמה מצחיק שהיום - ביום הולדת, סופרת עוד 34 ימים אחרונים בארץ
מקווה לראות כמה שיותר את כולכם.
