המספר התעגל לו לארבעים
מתוכם - חג אחד, יום הולדת אחד, חמישה סופי שבוע, שבועים חופשה תל אביבית, 4 שיעורי שחיה, 5 אימוני ריצה שבועיים, השתלמות ספורטיבית אחת, סבב קניות אחד ומאמי אחד שמחכה בקצה השני של העלם.
וואוו, קצר
וכאילו לא הכל בלחץ ובבלאגן היום הלך לעולמו מייבש הכביסה שלי - מה שמגדיל את כמות הלחץ והעצבים - מה שאני אתלה!!
בקיצור חברים, המסמכים מוכנים בדרך לתרגום נוטריון, הבטן מלאה בהתרגשות וטבלת היאוש מתמלאה לאט לאט באיקסים.
חיים בשלט רחוק גורמים לי להשתגע, פתאום נעלמות לי שעות שינה, אני נכנסת למיטה בשעה תשע ורבע ולא מצליחה להירדם עד שתים, אני מתעוררת בבוקר והכל נופל לי מהידים, היום הכל נכנס לי למים, אני יוצאת לריצה והסוללה של הגרמין בדיוק סיימה את תפקידה, פתאום קולטת שלא הטענתי את האייפוד - קיבינימט מה בסהכ בנאדם רצה לרוץ בשקט ולחשוב.
בימים האחרונים אני חושבת להקדים את הטיסה שלי, אני מתלבטת, מצד אחד, וואו אני חייבת להרגיש את הקיץ של תל אביב, אבל בינינו - איזה קיץ ואיזה נעלים, הפכנו לאנגליה עם גשם באמצע מאי. בהיבט השני יש לי תחושה שהכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת והפעם הכושי הוא אני :)
אז יתכן ואתחרפן ואחליט בהבזק של רגע לשנות את מועד הטיסה ולהיעלם, מה שאומר המלצה אישית - אם בא לכם לומר שלום, כל רגע הוא קריטי במצבי הנפשי. או כמו שחברה טובה אמרה לי פעם: "חבל", תכלס גם לי קצת חבל שהיא נעלמה מהרדיוס הסביבתי.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו קולטים מי אוהב אותנו באמת ואז האסימון נופל שאנחנו בעיקר לבד - כל החברים שלנו עסוקים בחיים השוטפים שלהם, מידי פעם הם שוכחים שאנו קיימים ובמקביל אנחנו מתנהגים באופן די דומה. וכפועל נלווה לזה, אנחנו נעלבים, מתעצבים, כועסים, נעלמים.
אז סליחה למי שנעלמתי לו
סולחת למי שנעלם לי
וחברה - תתעודדו, יותר קל לנהל קשרים וירטואלים
יאללה שיהיה יום לפנים
מתוכם - חג אחד, יום הולדת אחד, חמישה סופי שבוע, שבועים חופשה תל אביבית, 4 שיעורי שחיה, 5 אימוני ריצה שבועיים, השתלמות ספורטיבית אחת, סבב קניות אחד ומאמי אחד שמחכה בקצה השני של העלם.
וואוו, קצר
וכאילו לא הכל בלחץ ובבלאגן היום הלך לעולמו מייבש הכביסה שלי - מה שמגדיל את כמות הלחץ והעצבים - מה שאני אתלה!!
בקיצור חברים, המסמכים מוכנים בדרך לתרגום נוטריון, הבטן מלאה בהתרגשות וטבלת היאוש מתמלאה לאט לאט באיקסים.
חיים בשלט רחוק גורמים לי להשתגע, פתאום נעלמות לי שעות שינה, אני נכנסת למיטה בשעה תשע ורבע ולא מצליחה להירדם עד שתים, אני מתעוררת בבוקר והכל נופל לי מהידים, היום הכל נכנס לי למים, אני יוצאת לריצה והסוללה של הגרמין בדיוק סיימה את תפקידה, פתאום קולטת שלא הטענתי את האייפוד - קיבינימט מה בסהכ בנאדם רצה לרוץ בשקט ולחשוב.
בימים האחרונים אני חושבת להקדים את הטיסה שלי, אני מתלבטת, מצד אחד, וואו אני חייבת להרגיש את הקיץ של תל אביב, אבל בינינו - איזה קיץ ואיזה נעלים, הפכנו לאנגליה עם גשם באמצע מאי. בהיבט השני יש לי תחושה שהכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת והפעם הכושי הוא אני :)
אז יתכן ואתחרפן ואחליט בהבזק של רגע לשנות את מועד הטיסה ולהיעלם, מה שאומר המלצה אישית - אם בא לכם לומר שלום, כל רגע הוא קריטי במצבי הנפשי. או כמו שחברה טובה אמרה לי פעם: "חבל", תכלס גם לי קצת חבל שהיא נעלמה מהרדיוס הסביבתי.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו קולטים מי אוהב אותנו באמת ואז האסימון נופל שאנחנו בעיקר לבד - כל החברים שלנו עסוקים בחיים השוטפים שלהם, מידי פעם הם שוכחים שאנו קיימים ובמקביל אנחנו מתנהגים באופן די דומה. וכפועל נלווה לזה, אנחנו נעלבים, מתעצבים, כועסים, נעלמים.
אז סליחה למי שנעלמתי לו
סולחת למי שנעלם לי
וחברה - תתעודדו, יותר קל לנהל קשרים וירטואלים
יאללה שיהיה יום לפנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה