תקווה ואהובה נפגשות

במהלך אריזות השבת מצאתי כמה פסקאות שכתבתי
הדף הראשון נכתב כשאמא שלי שכבה בטיפול נמרץ וכל מה שעשיתי היה להתפלל, והשני נכתב שלושים יום לאחר מותה, מצורף מילה במילה מהכתב:

תקווה
כשהייתי קטנה היתה לי שכנה תקווה, חייכנית, נעימה, אופטימית ושמחה. תמיד תהיתי מה מקור שמה וניסיתי לשאול את עצמי מה הסוד בקנקנה. היום פגשתי ברחוב עוד אשה בשם תקוה. היא ניגשה אלי בהיסוס וחייכה, אני לא מצליחה להזכר בתווי פניה. היה לה חיוך עצום מימדים ואני חושבת שהיא היתה בהירה.
היא חיזקה את ידי ואמרה לי להתבונן לה בעינים, צללתי לתוך עיניה ואז היא נעלמה, כמו חדרה עמוק לתוך גופי.
עכשיו אני חושבת שאני יודעת מי זו תקווה, היא לא ממש משלנו. היא לא ממש מגיבה. אבל היא חדורה עמוק בתוכנו ומתפללת לשלומה. אני מקווה שהמאבק שאותי מנהיגה תקווה יצליח, אני חדורת אמונה. אומנם אני מאד פוחדת, מפחדת מהנורא.
תקווה ואהובה נפגשות מידי פעם, מחזקות מאד אחת את השניה, מי יתן כי מפגשם יצליח, מי יתן ויחזירו לי את אמא בחזרה.
וכמו שאמא תמיד מסכמת
אוהבת אותך עד סוף העולם וחזרה
שיר





שלושים יום בלעדיך
אדם לא יכול לבחור מי יהיו הוריו
זו מציאות שהוא גדל לתוכה בין אם הוא מרוצה ובין אם לא
אבל אדם בוחר את חבריו
ואני בחיים בחרתי בך

אמא, היית לי החברה הכי טובה
משעת הזריחה ועד צאת הנשמה
כל בוקר חדש נפתח לצלילי קולך
והקול הזה ממשיך ללוות אותי לאורך כל שעות היום
גם היום

השיח ביני לבינך לא הסתיים לעולם, הוא רק מתחיל
את תהיי שותפה לכל החוויות, משקיפה מלמעלה
ואני אהיה פה כדיי לספר לך
על החיים, על השמחות הגדולות ועל האכזבות
על המשפחה המופלאה שהשארת מאחור
ועל שני האחים הנהדרים שלי

עשרים ותשע שנים של אהבה גדולה הענקת לי
אהבה שלמה וטהורה שמספיקה לחיים שלמים
ואת כל החוכמה שינקתי ממך
אני מבטיחה להעביר הלאה

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא