ניסיתי להימנע מהפוסט הזה ככל האפשר מאחר ואני לא ממש מעקלת שעוד 6 ימים החלום הופך למציאות ואני קמה ועוזבת את כל מה שאני מכירה פה. זה לא שיש לי אלו שהן חרטות, זה לא שיש לי איזה ספק אני פשוט מאד מתרגשת ויהיו כאלה מכם שלא יאמינו לי אבל אני קצת מפחדת, יש לי פרפרים בבטן כאלה להתחיל הכל מהתחלה.
מה מפחיד אותי למשל -
1- נהיגה במדינה זרה, אני גם ככה שונאת לנהוג, מפחדת לעלות על גשרים ומחלפים, לפחות ברדיוס של תל אביב אני יודעת לא לעלות על גלילות, לא לעלות על גשר ההלכה,להתרחק ממחלף ראשו. מי יזהיר אותי בכביש המהיר שם שעוד רגע אני עולה על גשר באורך מרתון מלא ללא יכולת לרדת, מי?
2- אני מפחדת מהקניות בסופר, לקח לי שנים לאהוב את הקניות האלה פה בארץ הקודש, בהתחלה הייתי כמו ילדה אבודה, לא הבנתי מה לקנות, אחכ לא הבנתי איפה לקנות, איך למצוא. במהלך הזמן למדתי לקרוא תוויות, למדתי להכניס הביתה רק מוצרים שאני אוהבת, ידעתי להימנע מריח האפייה ולעבור ישר למוצרים הבריאים שחלקכם יאמרו חסרי הטעם מקופסה.
3- הגברים שסביבנו לא ממש מבינים מה זה תחזוקה נשית, אנחנו לא קמות בבוקר כל כך זוהרות - אנחנו בדר"כ מתעוררות חצי שעה לפניכם להשגת המראה הנוצץ הזה, אבל על מנת להגיע למראה של אנגלינה גולי על הבוקר יש לנו חברות תומכות - מכון היופי!,לכי תחפשי אישה מקצועית שאת סומכת עליה שתחטט לך בעור הפנים,תמרוט שערות ממקומות שלא צריכים להיות כאלו, לכי תמצאי ספר שידע לטפל בתלתלים -לי לקח שנים למצוא ואני לא עוזבת אותו כבר עשור!, איפה הכי כדאי לסדר ציפורנים, איך מוצאים רופאת נשים - דגש על אישה כי גבר שם תמיד עושה לי אסוציאציה של הטרדה מינית. מכון מסאג לפינוק ככה פעם ברבעון, פסיוטרפיסט שפתאום את סובלת מכאבי ריצה, וכמובן החיפוש אחרי הבוטיקים המושלמים לקניות - יש פה מלא עבודה!!
4- ממקום בו אני מוקפת בחברים שלי אני פתאום אמצא את עצמי במקום שהחבר היחיד שלי הוא הבן-זוג שלי, אבל מה עושים כשיש משחק כדורסל ואת רוצה לצאת לבלות, מה לחזור לימי תל אביב ולצאת בגפי?, האם גם שם גברים חרמנים ינסו למשוך את תשומת ליבי - ואני בסהכ רוצה לצאת להתאוורר ולא לשבת מול המרקע
5- משפחה שלי לראשונה בחיי תהיה רחוקה ממני, אומנם אנחנו מצומצמים אבל מאז ומעולם ובפרט אחרי מות אמא התקרבנו מאד. אחי הקטן חבר טוב שלי מאז שהיינו נרדמים יחד באותה מיטה, הוא היה אז תינוק בן שנה ואני הייתי ילדה צעירה בת שמונה. האחיינים היפים שלי, אני מתבוננת בהם וכל פעם מחדש עולות לי דמעות, הידיעה שאני אראה את ההתפתחות שלהם בעיקר דרך סקיפ מאד מעציבה אותי.
6- אני יכולה להמשיך ולמנות פה דברים שמלחיצים אותי אבל את הפרק הזה אסיים.
אני מניחה שאת הפוסט הבא אכתוב כבר מאזור חיוג שונה לחלוטין, אני פשוט לא פנויה רגשית לשבת ולכתוב את העובר אותי. אני מעסיקה את עצמי בימים האחרונים בסידורים אחרונים ובפרידות מכל האנשים שאני אוהבת. לצערי אני לא מספיקה לראות את כולם,לשבת עם כולם ולהראות לכולם כמה הם יחסרו לי.
אני רוצה לומר שלום לכל החברים שלי האמיתיים הווירטואליים - העשרתם את החיים האלו וגרמתם לי לחייך כל יום מחדש
מבטיחה להמשיך לעדכן מהגולה
וקצת לפני סיום תמונות מהעברת הציוד שלי לגולה
מה מפחיד אותי למשל -
1- נהיגה במדינה זרה, אני גם ככה שונאת לנהוג, מפחדת לעלות על גשרים ומחלפים, לפחות ברדיוס של תל אביב אני יודעת לא לעלות על גלילות, לא לעלות על גשר ההלכה,להתרחק ממחלף ראשו. מי יזהיר אותי בכביש המהיר שם שעוד רגע אני עולה על גשר באורך מרתון מלא ללא יכולת לרדת, מי?
2- אני מפחדת מהקניות בסופר, לקח לי שנים לאהוב את הקניות האלה פה בארץ הקודש, בהתחלה הייתי כמו ילדה אבודה, לא הבנתי מה לקנות, אחכ לא הבנתי איפה לקנות, איך למצוא. במהלך הזמן למדתי לקרוא תוויות, למדתי להכניס הביתה רק מוצרים שאני אוהבת, ידעתי להימנע מריח האפייה ולעבור ישר למוצרים הבריאים שחלקכם יאמרו חסרי הטעם מקופסה.
3- הגברים שסביבנו לא ממש מבינים מה זה תחזוקה נשית, אנחנו לא קמות בבוקר כל כך זוהרות - אנחנו בדר"כ מתעוררות חצי שעה לפניכם להשגת המראה הנוצץ הזה, אבל על מנת להגיע למראה של אנגלינה גולי על הבוקר יש לנו חברות תומכות - מכון היופי!,לכי תחפשי אישה מקצועית שאת סומכת עליה שתחטט לך בעור הפנים,תמרוט שערות ממקומות שלא צריכים להיות כאלו, לכי תמצאי ספר שידע לטפל בתלתלים -לי לקח שנים למצוא ואני לא עוזבת אותו כבר עשור!, איפה הכי כדאי לסדר ציפורנים, איך מוצאים רופאת נשים - דגש על אישה כי גבר שם תמיד עושה לי אסוציאציה של הטרדה מינית. מכון מסאג לפינוק ככה פעם ברבעון, פסיוטרפיסט שפתאום את סובלת מכאבי ריצה, וכמובן החיפוש אחרי הבוטיקים המושלמים לקניות - יש פה מלא עבודה!!
4- ממקום בו אני מוקפת בחברים שלי אני פתאום אמצא את עצמי במקום שהחבר היחיד שלי הוא הבן-זוג שלי, אבל מה עושים כשיש משחק כדורסל ואת רוצה לצאת לבלות, מה לחזור לימי תל אביב ולצאת בגפי?, האם גם שם גברים חרמנים ינסו למשוך את תשומת ליבי - ואני בסהכ רוצה לצאת להתאוורר ולא לשבת מול המרקע
5- משפחה שלי לראשונה בחיי תהיה רחוקה ממני, אומנם אנחנו מצומצמים אבל מאז ומעולם ובפרט אחרי מות אמא התקרבנו מאד. אחי הקטן חבר טוב שלי מאז שהיינו נרדמים יחד באותה מיטה, הוא היה אז תינוק בן שנה ואני הייתי ילדה צעירה בת שמונה. האחיינים היפים שלי, אני מתבוננת בהם וכל פעם מחדש עולות לי דמעות, הידיעה שאני אראה את ההתפתחות שלהם בעיקר דרך סקיפ מאד מעציבה אותי.
6- אני יכולה להמשיך ולמנות פה דברים שמלחיצים אותי אבל את הפרק הזה אסיים.
אני מניחה שאת הפוסט הבא אכתוב כבר מאזור חיוג שונה לחלוטין, אני פשוט לא פנויה רגשית לשבת ולכתוב את העובר אותי. אני מעסיקה את עצמי בימים האחרונים בסידורים אחרונים ובפרידות מכל האנשים שאני אוהבת. לצערי אני לא מספיקה לראות את כולם,לשבת עם כולם ולהראות לכולם כמה הם יחסרו לי.
אני רוצה לומר שלום לכל החברים שלי האמיתיים הווירטואליים - העשרתם את החיים האלו וגרמתם לי לחייך כל יום מחדש
מבטיחה להמשיך לעדכן מהגולה
וקצת לפני סיום תמונות מהעברת הציוד שלי לגולה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה